החברים של פנחס
הי כינורי חבר לדרך
אנחנו יחד כבר שנים
עברנו כל מחוז ופלך
כדי להנעים להמונים
אך הגורל היכני שבר
האור נעלם בין הצללים
בחדרי בוכה בשקט
בוכה כינור לאלוהים
בכה כינור לאלוהים
ספר לעולם כי חי עודני
שתי עיני כבו
כל רעיי עזבו
רק אותך איש לא ייקח ממני
הזיכרונות עולים כל ערב
קהל גדול אני סוחף
לבד נותרתי לי בשבר
רק הניגון אותי עוטף
מקולך בוקע עצב
עולה מספר את בכי הלב
נגן לי שוב
נגן בהרף
שבין הצער לכאב
בכה כינור לאלוהים
ספר לעולם כי חי עודני
שתי עיני כבו
כל רעיי עזבו
רק אותך איש לא ייקח ממני
שתי עיני כבו
כל רעיי עזבו
רק אותך איש לא ייקח ממני
על גבי כסא נוח
מעולף מהחום
מתחשק לי לברוח
על כנפי החלום
אל מפרץ לא ידוע
אי בודד בתוכו
כפר קטן ורגוע
מול הים התיכון
הקולות של פיראוס
מזכירים את חיפה
עם בקבוק של מתיאוס
את נראית כה יפה
תנו לשמש לזרוח
על בתים בלבן
תנו ללב רק לשמוח
כמו שאז ביוון
צל עץ תמר ואור ירח
ומנגינת כינור תקסים את הלב
עולה בצליל רועד בוקע
ממיתרים נשפך כאב
נגן כינור נגן שירך
מה רב החושך והשקט סביב
מנגינותיך
ישכיחו את סיבלי
נגן נגנה
לקול צלילך מה נעים הוא החלום
נגן נגנה
שמע ירח את קולי שם במרום
הוי למה למה
בשפתייך הקסמתני
ליבי כבשת ועזבתני
אוהב כואב וסובל
אני קורא בשמך
את לא עונה לי
וקולי חוזר כמו הד
בלילות של נדודים את חסרה לי
ואני כל כך בודד
איך ברחה לה התשוקה
לה התמכרנו
נעלמה האהבה אותה היכרנו
כמו חלום
היא נמוגה
לא מבין עוד איך הגענו
אל הקטע
שאנחנו שני זרים
כך סתם לפתע
ועכשיו את רחוקה
אני קורא בשמך
את לא עונה לי
וקולי חוזר כמו הד
בלילות של נדודים את חסרה לי
ואני כל כך בודד
אני קורא בשמך
את לא עונה לי
וקולי חוזר כמו הד
בלילות של נדודים את חסרה לי
ואני כל כך בודד
בכה כינור לאלוהים
ספר לעולם כי חי עודני
שתי עיני כבו
כל רעיי עזבו
רק אותך איש לא ייקח ממני
שתי עיני כבו
כל רעיי עזבו
רק אותך איש לא ייקח ממני
רק אותך איש לא ייקח ממני