מור רוזנבאום
אני והיא לא לא מדברים
היא רק שולחת מבטים
ואיך הלב נמס מפחד לפספס,
אולי היא עוד איתו...
יושבים פנים אל מול פנים
פגישה של פעם בחיים
כמו טמבל מהסס את הראש תופס
לא זה לא באשמתו.
רוצה לצעוק עד שידע כל העולם
שבלעדיה אני כלום ורק איתה הכל מושלם
רוצה לצעוק אבל הלב לא משחרר
קשה איתה ובלעדיה עוד יותר.
כל לילה שנינו מסתמסים
רק לבבות מתעופפים
אבל היא לא שלי
האם זה גורלי לחיות כך בצילו..
חולם אותה צמוד
רוקדים מתחת לחופה עומדים
ששר לה את השיר שאיש אינו מכיר
והיא בכלל שלו.
רוצה לצעוק עד שידע כל העולם
שבלעדיה אני כלום ורק איתה הכל מושלם
רוצה לצעוק אבל הלב לא משחרר
קשה איתה ובלעדיה עוד יותר.